אסופת מספריים

פעם ראשונה הסתפרתי אצל ספר אי דברני, בסוף כבר לא היה נעים והתחלתי לפטפט ביוזמתי,
מאז שהספרית הקבועה שלי החליטה להתחזק ולא לספר גברים אני נע ונד בין מספרות.
המתחזקת היתה ממש בסדר, רק מידי פעם היה לה הכרח לספר ניק קרשו סטייל, אחכ לך תסתובב ככה במסדרונות, בכל מקרה השתקן מחפף בחפיפה מספר בינוני ויקרן, כנראה שמרחבי הפן עדין קוראים לי.

מי חושב שהעולם יפה?

איציק הוא ללא ספק השם האולטמיטיבי לספר, אם יעשה מחקר מה השם הכי פופולארי בין הספרים
משנות השבעים ועד ימינו(שנות ה70 הם ימינו לא?) , די בטוח שאיציק יזכה,אם אתה מסתפר אצל "איציק" נוסטלגיה טוני דאגית פושה וקורצת..אז, עכשיו, מה כבר השתנה? אתה עדין מסתפר אצל איציק..
אז מצאתי איציק! ולא סתם אלא איציק עיצובים, יותר טוב מזה?

איציק הוא ספר עם נשירה רצינית, פלומה פלוס , בתחום הזה אני בעד סנדלרים יחפים, אם אתה רואה ספר שתספורתו האישית מבטאת את חזונו המקצועי וזה נראה כמו מוהיקני שנפלה לו מכונת גילוח פעילה על הקרקפת או מישהו שתספורתו המקורית ירדה לזקן איסלאמיק סטייל , אתה חושב פעם נוספת ומחליט שלא , הכיוון הזה לא רלוונטי כרגע , והרגליים כבר נושאות אותך לבד למקום אחר.
מעריך שלכל אחד רצון סמוי לעטות גלימה, והוא בא על סיפוקו החלקי במספרות!
אומנם הגלימה נעטת מלפנים, אבל לשניה וחצי בזמן הנפתה באויר אתה מרגיש אחד משלושת המוסקטרים, אצל איציק הגלימה קיבלה תפנית מפתיעה, במקום היריעיה השחורה האטומה הרגילה, הגלימה האיציקאית מורכבת באמצעה מפס רחב של פלסטיק שקוף, מסתבר שתנוחת שילוב הידים המועדפת עלי היא אה לה מונה ליזה, מענין.. מענין גם על מה חשב הוגה הגלימה הנל , או פשוט היה לו עודף יריעות פלסטיק שקופות.
איציק זה הוא איש שיחה חביב ביותר, דיבר בין היתר על היכולות הקולנריות המוגבלות שלו ואם היה לו את הזמן בודאי שהיה משפרן, ניסיתי לעודדו בקלות היחסית בהכנת אורז אבל הוא עבר לפאזה אחרת, וקיצר את הפאות לשביעות רצוני בהחלט.
קיבלתי גם כוס קפה עילאי מתנשא ממכונה הדוקה ,זה די מאתגר לשתות תוך כדי הסתפרות, אבל איציק גילה הבנה והתחשבות וסימתי את המשימה בהצלחה טעימה.
את החפיפה אצל איציק עושה העוזרת המקצועית לפי הספר, כשעניתי בחיוב לשאלה אם ארצה חפיפה מסיימת, המקצועית עיוותה את פניה 'לא שוב' , כנראה מאסו עליה חיי חפיפה.
לפינלה קיבלתי עודף מרמז טיפ ולהמתקת העווית גם השארתי אותו.

לכו להסתפר ועדיף אצל אתם יודעים מי!

מתוך    Le Mari de la coiffeuse

מתוך Le Mari de la coiffeuse

סיפור פשוט

זה לא שהיתי צריך תספורת פרונטו, אבל עברתי ליד מספרה שעל ויטריניתה התנוסס השם – רופה,
אחרי ביקור אצל איציק השתוקקתי למשהו פחות נדוש, ורופה בהחלט קרצה לי, מה גם שנזכרתי בלהקה המיוחדת רופה ודגי אפריל, מה שהגביר את סקרנותי.
בפנים ישב גבר בסביבות השישים, מאחת הרפובליקות של ברה"מ לשעבר, מעוטר בשיער שיבה ריבועי, ושפם, אינסטנקטיבית המשכתי הלאה אבל אחרי כמה צעדים חזרתי ונכנסתי לאזור הסכנה, מה כבר יכול להיות אצל מר סולידיות?
התישבתי בכורסא המיוחדת, ונשאלתי איך רוצה להסתפר, השאלה הזאת תמיד בעיתית, איזה אופציות כבר יש? שאתהדר בשביל באמצע? במאה התשע עשרה הייתי הולך על זה. השתמשתי במילת הקוד – קצר, שזה אומר תעזובתי בבקשה בשקט ותעשה מה שממילא היית עושה.
רופה הבין הכל והתחיל במלאכה, זרמנו על מי מנוחות. כל כמה תנועות ,רופה עצר,התרחק, והתבונן.
כמו צייר שתופס מרחק לקבל פרספקטיבה, אף פעם לא נתקלתי בגישה כזו אצל ספרים!
חסרו רק מדידות מכחול כדי להרגיש מודל בסשן.
מה שעוד הפליא היה שעון היד הענקי שלו, שהתקרב בגודלו לשעון קיר. הזמן משחק תפקיד חשוב בשבילו חשבתי.
על קפה לא היה מה לדבר, לא מכונה ולא כוס נמס יבשושית, מספרה, לא קפיטריה,
הרף הורד משקאותית.
מצד שני זכיתי במשפט השבוע "איפה שלא צריך – גודל, איפה שצריך – לא"
בסיום הסתכלתי במראה, אין תמונת מחזור סובייטית שלא יכולתי להשתרבב בה.
מישיקין אקומפלישד.
בדרך חזרה כשהצצתי בחשבונית, מה רבה אכזבתי כשבראש הפתקית הופיע – מיכאל ,מיספרה.

דונט מיינד דה גאפ

 tea

הדבר המפחיד ביותר בטיסה הוא לא הצטללות המחשבה שמבינה לפתע שכל מה שמפריד בינה לאדמה הטובה הוא ברזלים שחלקם מסתובב, והרבה אויר דק, אלא התנועה הפתאומית של היושב לפניך להנמכת משענת כסאו, שדופקת לך את הברכיים וגובלת בחוסר נימוס מתפרע.

בין נמנום לבהיה דיילתית הגיח הפתרון המתבקש , פעם הבאה – מגני ברכיים!

או לחילופין לעבור למוד חברמן ולבקש התראה לפני ביצוע התמרון.

אחת הסיבות העיקריות שאני בכלל טס היא מיץ העגבניות שמוגש תוך כדי,אין הרבה תענוגות שמימיים כאלה, בנוסף לנוזל הסמיך אתה מקבל תבלינים ובעלות על בוחשן ,בעזרתם תקבע את טעמו האינדיוידואלי של המשקה לפי שיקול דעתך הבלעדי, עוגן וודאות יחידי בין העננים.

זה היה fוגי די אין לונדון טאון ,ובגללו באוינגינו צייר בייגלעך באטמוספירה,
לא הבנתי את הערת הטייס שיש מספיק דלק ולא חייבים לנחות מיד, הוא לא יכל להמציא משהו פחות מטומטם להפסת הנוסעים? או שאל על התחילה בתוכנית התיעלות של דאיה חופשית כדי לחסוך בדלק?

בסוף נחתנו על הקרקע המלכותית ולונדון חיכתה לנו.

העיר האמיתית מתחילה בתחתית,מינד דה גאפ, תצוגת אנשים בלתי אפשרית וקריאייטיב על הקירות, המדד החדש מבחינתי לשאלה האם פלוני לבוש טוב,הוא אם הנל מופיע בקרון אקראי, האם יעלה בחמישיה הפותחת לבושית ספיקינג? אם כן הוא יקיר מרקס אנד ספנסר ויכול להסתובב בראש מורם בכל מקום עירוני כולל פתח תקווה.

בטיוב הבנתי גם את המשמעות של ניצול הזדמנות, כשכזאת נפתחת בפניך בדמות מושב פנוי, אם לא תזיז את התחת במהירות של חלקיק אלמנטארי, תחת זר יתמקם שם באותה המהירות, ואתה תשאר תקוע במקומך כמו קוואנט מזדקן ,ממשיך לרקוד בוסה נובת איזונים בהלחנת הרכבת.

בנוסף למדתי שוב שהדבר החשוב ביותר בחיים הוא נגישות לטישו. או כמו שתיקן אותי המוכר בפיצוציה התת קרקעית, נאפקין בשפה המקומית. תן לי מפית ואתפקד חברתית, אם לפרפרז על ארכימדס.

לונדון היא מגזין ארכטקטורה שקם לתחיה,יופי תחכום חדשנות ומקוריות מתחרים זה בזה, כשמתוך ההמולה המרגשת מגיח הביג בן ונענד על העיר כמו תכשיט עתיק ששומר על הסדר, כשהתמזה משמשת לו רצועה.

מוזיאון המדע הוא פרסומת סמויה לשתיית תה, שם נוכחים איך ואט הצעיר מהתבוננות באדים מתקטרים מזרבובית קנקן,הבין שבמחווה הפשוטה הזאת טמונה עוצמה מזיזת הרים,והמציא את מנוע הקיטור ששינה את העולם.

לא אתפלא אם תאוות התה הבריטית מקורה באותו ציור צנוע.

שאר המוזיאון יכול בקלות לשמש להפקת תוכניות בטלויזיה הלימודית שיספקו בערך לנצח, גם ללא שידורים חוזרים,

אפילו הקפיטריה במקום מדעית למשעי ונראית כמו ספריית רנטגן זוהרת. תאורטית, אם תניח את מנת הפיש אנד צ'יפש שלך על השולחן תוכל לזהות מבעוד מועד עצם בתוך הדג ותמנע אי נעימויות לעצמך ולצוות המקום.

לעומת זאת השרותים במתחם המדעי מוגבלים לסטנדרט המוכר, ללא שום ערך מעשיר, וחבל, הייתי מצפה למשל לקבלת תוצאת בדיקת שתן שתוגש ביציאה מהמוזיאון כשהשיוך אליך מתבצע לפי טביעת הילתך היחודית.

במוזיאון הטבע אתה מגלה את כוחות החיים,שגרמו למגוון בלתי נתפס של יצורים, סקלת בעלי החיים המוכרת היום, הנראית כמובנת מאליה, נדמת כפסיק אבולוציוני מועד למחיקה,וריאציות שונות של פילים קרנפים סוסים ובני אדם התקיימו ונעלמו, אי אפשר שלא לחשוב שגם האדם הנוכחי עם כל מאפיניו היוצאים מהכלל הכוללים יכולת חיפוש בגוגל והזמנת קפה, יכחד בדרך כלשהיא ומבין זכרונותיו יגיח דגם חדש,מתאים יותר, וכל התרבות המפוארת והאכזרית שהזן הזה יצר תהפך לאפיזודה אחת ברצף הבלתי נגמר של ההשתנות.

בירה – היתי צריך לשמוע בקול הברמן, "לאנגלים בירה נוראית", בגלל שהיה צרפתי ובגלל שכמה כבר בירה מקומית יכולה להיות גרועה, לקחתי בכל זאת חצי לונדונית.  לשאלתי למה לבירה אין ראש השיב שככה האנגלים אוהבים את הבירות שלהם, חמות ושטוחות. היא זכתה גם לתואר מאשתי – וורסט ביר אוור ,טעמה היה כהבעת פנים של ישראלי ממוצע בסוף היום, מיקסטורה של חוסר שביעות רצון ועייפות. פעם ראשונה שלא סיימתי כוס.

כפיצוי בתחום המזון והמשקאות גיליתי מחדש את המרמייט, ממרח סיבולת המופק משמרי בירה, ומתאים בלעדית לאוהבי אוכל אתגרי, או אנגלים אמיתיים , את רשת הסופרמרקטים סינסברי שחוץ מקושי בסיפוק חוט דנטאלי ענתה על כל צורך קולינארי אפשרי ,כולל ערכת חומוס ופלאפל בטעם של מחסן רהיטים, והגילוי הנהדר ביותר, הפורט, משקה מהפנט, שעם כל לגימה שלו אתה מרגיש חלק מסיפור בריטי אי שם במאה ה18.

 

פיאנו פיאנו

לבונטין, מי זה היה? בכל מקרה צועד לאורכו, שמונה וחצי, זמן פליני, מימיני אחוות מזריקים משמאל החזית העממית, תוהה אם הבר של יוצא הגלולה פתוח כבר, הבנאדם פאבקוהליק, הבירה היא חיינו, מקווה שכן, מתלכסן פנימה ,ברמנית נחמדה מחליט להכנס,אבל הי רגע מה קורה פה? צריר הכרני, הבר לא במקום! והברמנית לא מברמנת !, מחזיקה חליל!?, מה זה?
מסתבר שקרוב לשנה זה כבר הפיאנו בר (הזמן ממהר כשאתה לא רץ) , ותכף הופעה, שלושה ג'זיסטים נחמדים, (בדיעבד כנראה טריו הג'אז של אורי בכר) מזמין חצי, מהחבית יש רק גולדסטאר, שנות התשעים מתכמרות בפינה.
התקרה מכוסה דפי קומיקס, לא מוצא את טרזן. ריח של סקאי באויר.
הקהל גודש, כל שלושנינו, החלילנית הברמנית חצי מתבדחת שזה מלחיץ , האינטימיות באוברדוז כשלהקהל יש פנים, אבל השאו מסט גו און והיא מורכבת מבוסה נובות וסמבות נעימות ,הדבר היחיד שזיהיתי בוודאות בהמשך הוא סאני לבוני אם בגרסא ישראלית.בינתיים המקום מתמלא (כעשרה איש!) ,מאחור שקשוק קוביות, או שלא, להפתעתי הברמן משחק שחמט עם לקוח על לוח אקוסטי במיוחד, מתנצלים על חובבנותם ללא צורך (שנים שלא ראיתי שח בפאב). שיחות זולגות,טרטור ממוזג, זמזום נורות, קוטן המקום מנקז כל צליל למוסיקה, כמו רישום על דף דק ,שהמתחתיו מבצבץ אנרכיסטית לפניך.לסיכומו של לבונטין,בר חביב מאד , מחכה להופעה הבאה, רק אם אפשר לרסס נגד יתושים ודחוף להוסיף ברז בירה, אם השם לא ממש מקורי לפחות שהבירה תהיה.

— at ‎לבונטין 13 ת"א‎.תמונה

ריף ראף

אחת למתישהו אני תוהה למה זרקתי את חולצת ה fame הישנה שלי ,היא היתה טובת מראה ומחוררת
בשרמנטיות. אם גם לכם יש שלדי אופנה בארון המייחלים לעש תועה, למשל ווסט הכבשים הנהדר
שהדודה הביאה מאיסלנד, או האוברול המנומר שרכשתם בהתקף צרכנות נבונה בלונדון,
לחילופין אם בא לכם ללבוש משהו שונה,שלא העזתם לנסות בשום סיטואציה אחרת,
הריף ראף הוא המקום. שם אין לבוש מוזר, יש רק אנשים שלא לובשים רטרו!
מבחר הבירה לעומת זאת מוגבל באופן מדכדך, קרלסברג או טובורג מהחבית ובבקבוק חרולש
מהסוג הבנאלי(ללא פקק הרב בריח) ונדמה שגם מכבי אבל כנראה הדחקתי.
על הבר ישבו שלוש בחורות וארבעה בחורים או להפך. ושתו מה? כל הבחורות טובורג,
כל הבחורים קרלסברג. ולפני ששמתי לב לתופעה הזמנתי באופן מפתיע קרלסברג גם כן, למרות שאני
טובורגיסט במצבים כאלה , האם הריף ראף הוא משולש ברמודה לבירה מקומית?
בספק ,אולי בתחום המכנסיים,הקרלס היתה דלוחה ומימית,וטובורג שנלגמה בהזדמנות
אחרת היתה רק במעט איכותית יותר,רצוי שהריף יעלה את הרף בכל מה שקשור לבירה.
עד אחת עשרה הפי האוור,מקבלים חצי ב 15 בלבד(מחיר מעורר צימאון),
בלס הפי האוור ב 24.המקום מחולק לשני חללים,בקדמי הבר, עמדת הדיג'י,רחבת ריקודים קטנה,
וכמה שרפרפי פוף נמוכים צמודי קיר, הבר גולש גם לחלל הפנימי ,בו יש עוד מקומות ישיבה מגווונים,
ווילון חרוזים מסביר פנים תוחם את החלל לפני השרותים , על הקירות מתנוססים,
מפת עולם ענקית (ואו גרינלנד ממש גדולה)ובתחתיתה דגלי מדינות העולם, מולה פוסטר, של מי?
לא, לא ירדנה ארזי,- סוהא ערפאת, וחותם את השלישיה ציור קיר של נמר מזנק

השילוב האקסצנטרותמוה משהו תואם לאוירה המיוחדת ,לא ממש עדכנית,אקלקטית ,יצרית פה ושם ועם טאצ' בינלאומי (נשמעות אנגלית גרמנית ועוד) והכל בנינוחות נונשלנטית נעימה (היו זמנים בתל אביב שפאבים ברמת ניכור נמוכה שכזאת היו מאבדים את רשיונם), מה גורם לקסם? הקרבה לנחלת בנימין שמקרינה ממדרחוביותה? החניה הקלה יחסית? קעקוע פתית השלג של הברמנית? המסקנה שלי שאנשי הריף ראף פשוט לוקחים את עצמם קצת פחות ברצינות. חבל רק שמזג האויר מעושן חלקית עד מחניק.

המוסיקה תלויית ד'גי משתנה כל ערב,עם יצוג מכובד לאיטיז, פייד טו גריי לא דהה בתו ולבטא ויסאז'  תמיד כיף. אחת לחודש בימי ראשון יש גם ערבי שירה.

זמן מיקום: חמישי גרוזנברג 22 ,ת"א
משתתפים בסדר בסדר רק אני

אפיבלוג

דאמט ג'נט, נמר, מפת העולם, והגב' ערפאת ?! שילוב שרירותי מידי, משהו קצת מוזר פה.. ,החלטתי לבדוק במקורות.עלעלתי ברוקי הורור, וב Time warp נמצאה התשובה, מפת העולם הנמר הדגלים ומונה ליזה (סוהא על תקן מונה ליזה המזרח תיכונית) כולם רקויזיטים בסצינה!,הרשו לי להסחף עוד ולטעון שהנאונים בחלק הפנימי הם אזכורים צבעוניים לסצינת חדרי השינה,יותר מענין ככה לא? רגע רגע גם הבחור שהסתובב בפאב עם המשקפיים העבים מזכיר את ברד.. אוקי עכשיו הבנתי הכל,הריף ראף הוא פשוט סצינת טיים וארפ מתמשכת! ובאמת האם פאב טוב הוא לא למעשה עיקול זמן?

מונה , ליזה, נאונים, חדרי שינה

אגב מי שמשחק את ריף ראף בסרט – ריצ'ארד אובראיין,גם כתב את המחזמר המקורי,כולל המוסיקה והשירים,וגם השתתף בכתיבת התסריט יחד עם ג'ים שרמן הבמאי

שתה את הבירה וברח

גופי תאורה וגופי איוורור בפורטר

פורטר אנד סאנס היא דובה בורגנית גדולה ולה חמישים ברזי בירה לינוק מהם,

הדבלבוק בישופ היתה הבחירה שלי, לאגר אדמדם כהה עם נוף הררי ומרירות חיננית.

(אוהב לשתות בוק לאחרונה,מה שניתן להשיג בארץ, בגלל הטעם העבה והעכירות המלנכולית)

חמישים חביות ועוד מספר דומה של אפשרויות בבקבוק הם הזמנה לאי שפיות אצל כל שותה בירה,

לא כל שכן אצל אחד עם הליך קבלת החלטות נוזלי כמוני.

מה שאמור לסייע בבחירה היא אפשרות הטעימה המוקדמת,(שלא כמו בשטרן שם כוסיות הטעימה בגודל מולקולרי, בפורטר ניתן להנות גם מהטעימה הנדיבה) אבל פה בא המשפט הזה עם האליה והקוץ. בירה היא מחויבות להרפתקה (לא כזאת עם טיפוסי אברסט או צליחות לאמנש ,טיפה יותר מיושבת ובזכוכית) הרושם הראשוני מתגבש בלגימות הפתיחה, ממשיך למערכת יחסים יותר אינטימית, ומסתיים בתחתית

הטעימה מציעה הכרות אינסטנט, כמו להחליט על סמך מילה ראשונה עם מי תנהל שיחה למשך כל הערב..או כמו שירבוב שפתיים שיקבע עם מי תתנשק,זה לא עובד ככה

בנוסף אתה צריך להתמודד עם סקרנות טבעית משולבת בבולמיה צרכנית (הטעם מעניין, אבל זה בחינם ואני רוצה לנסות את זאת וזאת ולמה לא גם את זאת?)

עד כאן לגבי טעימות

עשר וחצי אין מקום אפילו על הבר,רק אחרי כמה סיבובים הצלחתי להשתחל, אחת עשרה וחצי ומעלה יותר ויותר כסאות נשארים מיותמים,אבל עדין המקום שוקק בעיקר מאנשים אוכלים,כן גבירותי ורבותי מדובר בקודם כל מסעדה,הבירה היא רק בת לוויה, לתומי חשבתי שהיא לב העינין,קצת מאכזב אבל אני לא הולך להתווכח עם חמישים ברזים


העיצוב סטנדרטי כמו שאתם רואים ,קיר לבנים א לה נורמה ג'ין(פאב אחר של אותם בעלים,שהתחיל את תרבות הבירה בת"א,מבחינתי לפחות,והפך עם הזמן לדמוי חדר ישיבות בחברת הייטק מדושנת) ולוחות בית ספר ירוקים לפרוט התפרוט,מה שקצת מפצה הוא ויו של המטבח,שם אפשר לראות להבות מזדמנות ופלפלים אדומים,אחרי כמות נכבדה פחות או יותר של בירה גיליתי שהדרך לשרותים רצופה בקבוקי 750 , זה מרשים אם כי אני הייתי ממקם אותם באגף שונה,כמו כן ניתן להנות  מהסניטציה הקוביסטית בתוך השרותים עצמם.

מוסיקלית המקום מתאפיין בפלי ליסט בוקר 88 אפ אמי ,מלפני שלוש ארבע שנים (אולי גם היום בינתים עברתי תחנה..) כלומר אינדיבריט חדגוני ומשעמם(לא מפריע לאכילה) למזלי איכשהו השתרבב לשם גם בובי מקגי,הברמנית חביבה מקצועית ואמינה,שאר הצוות בתלבושת האחידה גם עושה רושם כזה.

מיקום:  הארבעה 14 ת"א

יום :     שבת

משתתפים בסדר הברזה יורד: עדי (שלא הגיע למרות סמס ממוקד עם התרוץ הבדיעבדי שלא ראה ההודעה ) ואני

ג'מס ביר פקטורי

גופי תאורה וגופי ריחוף בג'מס

מבשלת בירה בפתח תקווה?! יואל משה ידע על מה הוא מדבר ,-  ג'מס ,תשע וחצי בערב תפוסה מלאה ,המקום היחיד – כסא פטריה ליד קורת הגשה ברוחב סרגל ובאורך ספסל,לצורך העינין שולחן,המפלט האחרון לפני האחזות בשנדלירה, אני בשביל בירה מוכן לשבת רחוק.. בדיוק כשהיתי בשל פסיכולוגית להתמקם בשטח הבינים המפוקפק,המלצרית החביבה העלתה אופציה נוספת,הנה שם בסוף 2 מקומות בשולחן של בני אדם,הלכתי על זה,אחי הגיע גם (הוא פתחתיקואי ובזכותו באנו לחזות בפלא) תוך זמן קצר הגיעה מלצרית עוד יותר חביבה,(השרות מסביר פנים ומקצועי ,הצוות קיבל תידרוך על כל סוגי הבירות במקום ולמרות חוסר נסיון אישי בשתיה יודע את החומר) אחרי התלבטות קצרה הזמנתי דארק לאגר אחי הזמין את הפילס לאגר צ'כי, הדארק עדינה וטריה,אחות קטנה של גינס וזה מרשים כשלעצמו. מבט אקראי לתקרה מגלה נחילי בלונים,או שהיתה פה מסיבת יומולדת סידרתית או שהבירה ככ טובה שהתעוררנו ב 4 ביולי,לא זה ולא זה,מסתבר שאחד מבעלי המקום חגג יומולדת 45! רוב החברה במקום שלושים פלוסניקים ,עשר וחצי אחת עשרה מגיעים גם יותר צעירים,הפילזנר של אחי טעימה ,גם מאד טריה ועדינה,בנוסף לארבע הקבועות יש גם חמישית ספיישל שמשתנה לפי גחמות הבשלנים,הפעם היתה אחת עם השם החמוד 8.8 שזה כמו שניחשתם אחוז אלכוהוליותה, ארומה מצויינת,לא הצלחתי לקבוע אם זה תפוז ,אשכולית אדומה או  זרעי כוסברה בלבד,שלושתם יחד? אחי הזמין את האמבר אייל,שה8.8 למעשה גירסה יותר חזקה שלה, היא באה רק בשליש כי ממסטלת ככה אמרה המלצרית,וזה נכון אחריה דברים זזים טיפה אחרת,כאן המקום להתוודות ,אולי זה טעם נרכש ואולי בשלני הבירות בארץ חסרים מסורת של כמה עשרות שנים,אבל אישית ולמרות הטריות המרעננת וכל הכבוד של הבירות מבשלה המקומיות אני מעדיף את הטעם של החוצלארציות (וכן זה כולל גם את הדאנסינג קאמל המעולות) יש משהו בוסרי בטעמים שלהן (אולי זה עינין של חוסר יישון,והמרכיבים עדין לא התמזגו לזהות יותר ברורה) ,נחזור לג'מס,יחד עם הבירות הביאו צלוחית זיתים מעולים, המוסיקה היתה מיינסטרימית עם קריצה לשנות השמונים, רוד סטיוארט (אולי לכבוד ההופעה) ג'ו קוקר ,אירית ועוד,בימי ראשון יש במקום הופעות,שווה לבדוק כי המקום מספיק אינטימי בשביל אחלה אויירה, לקראת חצות המקום מתחיל להתרוקן,יצאנו החוצה לבדוק את יכולת הקליעה שלנו,למקום צמוד מגרש כדורסל עם סל אחד,טיפ מעמי– את הקליעות עדיף לזרוק לפני השתיה,אחריה מיקום הסל הוא בגדר המלצה

עוד הערה על הכסאות במקום,כסאות הבר בעלי משענת ונראים ממש כיפיים לישיבה,חוץ מהם יש במקום 4! סוגי כיסאות שונים, השילוב די מוזר,אבל אני בטוח שלאקלקטיות החביבה יש הגיון פנימי משכנע. המחירים סבירים ביותר 24 לחצי,21 לשליש (המיוחדת עלתה יותר, 25 לדעתי) יש קנקני ליטר וליטר וחצי במחירים עוד יותר .טובים
יש גם אוכל ששמעתי שמוצלח מאד ובר משקאות מגוון עם מבחר עשיר של וודקות,אבל אנחנו באנו בשביל הבירה
מיקום מרחבזמן: יום רביעי ,המגשימים 15 פ"ת
משתתפים לפי סדר אלכוהולי עולה , אחי עמי ואני

הזן את כתובת הדוא"ל שלך כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות בדוא"ל.

הצטרפו אל 6 שכבר עוקבים אחריו