Archive for the 'לונדון' Category

דונט מיינד דה גאפ

 tea

הדבר המפחיד ביותר בטיסה הוא לא הצטללות המחשבה שמבינה לפתע שכל מה שמפריד בינה לאדמה הטובה הוא ברזלים שחלקם מסתובב, והרבה אויר דק, אלא התנועה הפתאומית של היושב לפניך להנמכת משענת כסאו, שדופקת לך את הברכיים וגובלת בחוסר נימוס מתפרע.

בין נמנום לבהיה דיילתית הגיח הפתרון המתבקש , פעם הבאה – מגני ברכיים!

או לחילופין לעבור למוד חברמן ולבקש התראה לפני ביצוע התמרון.

אחת הסיבות העיקריות שאני בכלל טס היא מיץ העגבניות שמוגש תוך כדי,אין הרבה תענוגות שמימיים כאלה, בנוסף לנוזל הסמיך אתה מקבל תבלינים ובעלות על בוחשן ,בעזרתם תקבע את טעמו האינדיוידואלי של המשקה לפי שיקול דעתך הבלעדי, עוגן וודאות יחידי בין העננים.

זה היה fוגי די אין לונדון טאון ,ובגללו באוינגינו צייר בייגלעך באטמוספירה,
לא הבנתי את הערת הטייס שיש מספיק דלק ולא חייבים לנחות מיד, הוא לא יכל להמציא משהו פחות מטומטם להפסת הנוסעים? או שאל על התחילה בתוכנית התיעלות של דאיה חופשית כדי לחסוך בדלק?

בסוף נחתנו על הקרקע המלכותית ולונדון חיכתה לנו.

העיר האמיתית מתחילה בתחתית,מינד דה גאפ, תצוגת אנשים בלתי אפשרית וקריאייטיב על הקירות, המדד החדש מבחינתי לשאלה האם פלוני לבוש טוב,הוא אם הנל מופיע בקרון אקראי, האם יעלה בחמישיה הפותחת לבושית ספיקינג? אם כן הוא יקיר מרקס אנד ספנסר ויכול להסתובב בראש מורם בכל מקום עירוני כולל פתח תקווה.

בטיוב הבנתי גם את המשמעות של ניצול הזדמנות, כשכזאת נפתחת בפניך בדמות מושב פנוי, אם לא תזיז את התחת במהירות של חלקיק אלמנטארי, תחת זר יתמקם שם באותה המהירות, ואתה תשאר תקוע במקומך כמו קוואנט מזדקן ,ממשיך לרקוד בוסה נובת איזונים בהלחנת הרכבת.

בנוסף למדתי שוב שהדבר החשוב ביותר בחיים הוא נגישות לטישו. או כמו שתיקן אותי המוכר בפיצוציה התת קרקעית, נאפקין בשפה המקומית. תן לי מפית ואתפקד חברתית, אם לפרפרז על ארכימדס.

לונדון היא מגזין ארכטקטורה שקם לתחיה,יופי תחכום חדשנות ומקוריות מתחרים זה בזה, כשמתוך ההמולה המרגשת מגיח הביג בן ונענד על העיר כמו תכשיט עתיק ששומר על הסדר, כשהתמזה משמשת לו רצועה.

מוזיאון המדע הוא פרסומת סמויה לשתיית תה, שם נוכחים איך ואט הצעיר מהתבוננות באדים מתקטרים מזרבובית קנקן,הבין שבמחווה הפשוטה הזאת טמונה עוצמה מזיזת הרים,והמציא את מנוע הקיטור ששינה את העולם.

לא אתפלא אם תאוות התה הבריטית מקורה באותו ציור צנוע.

שאר המוזיאון יכול בקלות לשמש להפקת תוכניות בטלויזיה הלימודית שיספקו בערך לנצח, גם ללא שידורים חוזרים,

אפילו הקפיטריה במקום מדעית למשעי ונראית כמו ספריית רנטגן זוהרת. תאורטית, אם תניח את מנת הפיש אנד צ'יפש שלך על השולחן תוכל לזהות מבעוד מועד עצם בתוך הדג ותמנע אי נעימויות לעצמך ולצוות המקום.

לעומת זאת השרותים במתחם המדעי מוגבלים לסטנדרט המוכר, ללא שום ערך מעשיר, וחבל, הייתי מצפה למשל לקבלת תוצאת בדיקת שתן שתוגש ביציאה מהמוזיאון כשהשיוך אליך מתבצע לפי טביעת הילתך היחודית.

במוזיאון הטבע אתה מגלה את כוחות החיים,שגרמו למגוון בלתי נתפס של יצורים, סקלת בעלי החיים המוכרת היום, הנראית כמובנת מאליה, נדמת כפסיק אבולוציוני מועד למחיקה,וריאציות שונות של פילים קרנפים סוסים ובני אדם התקיימו ונעלמו, אי אפשר שלא לחשוב שגם האדם הנוכחי עם כל מאפיניו היוצאים מהכלל הכוללים יכולת חיפוש בגוגל והזמנת קפה, יכחד בדרך כלשהיא ומבין זכרונותיו יגיח דגם חדש,מתאים יותר, וכל התרבות המפוארת והאכזרית שהזן הזה יצר תהפך לאפיזודה אחת ברצף הבלתי נגמר של ההשתנות.

בירה – היתי צריך לשמוע בקול הברמן, "לאנגלים בירה נוראית", בגלל שהיה צרפתי ובגלל שכמה כבר בירה מקומית יכולה להיות גרועה, לקחתי בכל זאת חצי לונדונית.  לשאלתי למה לבירה אין ראש השיב שככה האנגלים אוהבים את הבירות שלהם, חמות ושטוחות. היא זכתה גם לתואר מאשתי – וורסט ביר אוור ,טעמה היה כהבעת פנים של ישראלי ממוצע בסוף היום, מיקסטורה של חוסר שביעות רצון ועייפות. פעם ראשונה שלא סיימתי כוס.

כפיצוי בתחום המזון והמשקאות גיליתי מחדש את המרמייט, ממרח סיבולת המופק משמרי בירה, ומתאים בלעדית לאוהבי אוכל אתגרי, או אנגלים אמיתיים , את רשת הסופרמרקטים סינסברי שחוץ מקושי בסיפוק חוט דנטאלי ענתה על כל צורך קולינארי אפשרי ,כולל ערכת חומוס ופלאפל בטעם של מחסן רהיטים, והגילוי הנהדר ביותר, הפורט, משקה מהפנט, שעם כל לגימה שלו אתה מרגיש חלק מסיפור בריטי אי שם במאה ה18.

 


הזן את כתובת הדוא"ל שלך כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות בדוא"ל.

הצטרפו אל 6 שכבר עוקבים אחריו